אליאב ניהול עסקים בע"מ נ' רפיד ויז'ן בע"מ

החלטה

בפניי בקשה להורות למשיבה על הגשת תצהיר גילוי מסמכים מתוקן, במסגרת תביעה כספית עקב אי תשלום, לכאורה, של דמי שכירות על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.

לטענת המבקשת, תצהיר גילוי המסמכים אשר צורף לכתב התביעה על ידי המשיבה, אינו ערוך כדין ולא עונה על דרישות תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). כך למשל, טוענת המבקשת כי המשיבה הצהירה שקיימים ברשותה התכתבויות אשר הוחלפו בין הצדדים, אולם צירפה לתצהיר גילוי המסמכים אך פנייה אחת שנשלחה מטעמה בעניין, בעוד שלמבקשת ידוע על התכתבויות נוספות שהוחלפו בין הצדדים, שהינן רלוונטיות לתביעה. זאת ועוד, נטען כי המשיבה לא כללה במסגרת רשימת המסמכים את הכרטסת הממוינת, חרף העובדה שמסמך זה צורף על ידה כנספח לכתב התביעה.

עוד טוענת המבקשת כי, המשיבה לא הצהירה כי נעשתה על ידה חקירה ודרישה על מנת לאתר את המסמכים הרלוונטיים לתביעתה, אף לא הצהירה כי אין ברשותה מסמכים נוספים הנוגעים לתביעתה והמצויים ברשותה.

לאור כל זאת, נוכח העובדה שענייננו בהליך של סדר דין מהיר, עותרת המבקשת להורות למשיבה לתקן את התצהיר שהוגש מטעמה, כאמור לעיל.

המשיבה הגיבה לבקשה, לטענתה כתב התביעה הוגש בהתאם לתקנות, תוך צירוף כל המסמכים הרלוונטיים לבירור התביעה, כאשר דרישת המבקשת נוגעת לגילוי מסמכים שאינם רלוונטיים, אף מבלי לציין את הטעם המצדיק צירופם.

אשר לכרטסת הממוינת, לטענת המשיבה, היות והצהירה כי ברשותה כתבי בי- דין, לרבות כתב התביעה, אין כל צורך לצרפה בשנית, שכן זו צורפה כנספח לכתב התביעה.

לשיטתה, אף אם קיימים מסמכים שלא גולו על ידה, הסנקציה הקבועה בתקנות הינה, לכל היותר, כי לא תהא רשאית להביא מסמכים אלה כראיה בבית המשפט.

המבקשת השיבה לתגובת המשיבה, תוך שעומדת על בקשתה להורות למשיבה לגלות את התכתובות אשר פורטו בתצהיר מטעמה, בשל היותם רלוונטיים לתביעה, שכן עם תום ההסכם, הגיעו השתיים להסכמות ביניהן, בע"פ ובכתב, לגבי שאלת דמי השכירות אשר לכאורה לא שולמה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, שוכנעתי כי, אין להיעתר לבקשה לתיקון התצהיר, ולו בשל שאין בידי כל סמכות לעשות כן. בעל דין המגיש תצהיר בהליך של סדר דין מהיר, מצהיר אודות עובדות הידועות לו מידיעתו האישית ו/או על פי אמונתו, תוך שאין כל סמכות לבית המשפט להתערב בתוכן תצהירו.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי בנסיבות האמורות, יש להורות למשיבה לגלות את המסמכים הרלוונטיים למחלוקת בין בצדדים.

תקנה 214ח לתקנות קובעת כדלקמן:

"(א) לכתב טענות בסדר דין מהיר יצרף בעל דין רשימה של כל המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו, ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.

(ב) היה המסמך מצוי ברשות מגיש כתב הטענות יצרף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות; לא היה המסמך מצוי ברשותו, יציין בתצהיר בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.

(ג) הוראות פרק ט' לא יחולו על תובענות בסדר דין מהיר, למעט תקנות 102,103 ו- 119, בשינויים המחויבים; לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב) תחול לגביו תקנה 114א, בשינויים המחויבים".

על פי לשון התקנה, מחויב התובע לצרף לכתב הטענות רשימת מסמכים הנוגעים לעניין הנדון, בין שמדובר במסמך ה"מועיל" לו ובין שמדובר במסמך ה"מזיק" לו, ובלבד שהמסמך רלוונטי לתביעה (ראה בעניין זה- עו"ד משה קשת- הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, בעמ' 987-988).

המבקשת טוענת כאמור כי, המשיבה לא צירפה לתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעמה את כל התכתובות שהוחלפו בין הצדדים, חרף הצהרתה על קיומן, זאת מחמת שלשיטתה הן אינן רלוונטיות. על פי התקנות, בעל דין שלא הזכיר מסמך כנדרש, לא יהא רשאי להגישו כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט (תקנה 114א לתקנות).

חרף הסנקציה הקבועה בתקנה 114א לתקנות, מצאתי לנכון להורות למשיבה לגלות את כל התכתובות שהוחלפו בין הצדדים בעניין נשוא התביעה, שכן שוכנעתי כי הן עשויות לסייע בבירור המחלוקת בין הצדדים, זירוז ההליך וייעולו, בעוד אין בכך כדי להכביד, יתר על המידה, על המשיבה.

יוער כי, תקנה 214ח לתקנות השוללת את תחולתו של פרק ט' לתקנות על הליך של סדר דין מהיר, יוצאת מנקודת הנחה שבעל דין יגלה את כל המסמכים הרלוונטיים, אולם אם אינו עושה כן, ניתן להורות לו לגלות את המסמך לאחר שתיבחן מידת הרלוונטיות שלו למחלוקת שבין הצדדים (ראה – רחמים כהן, מנחם קליין סדר דין מהיר בבית משפט השלום, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה, בעמ' 39-40).

אינני מקבל את טענת המבקשת בעניין הכרטסת הממוינת, מסמך זה צורף כנספח לכתב התביעה, אשר נכלל ברשימת המסמכים המצויים ברשות המשיבה, לפיכך אין כל צורך לצרפו בשנית.